הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' תמיר ואח'

פסק דין

תובענה כספית לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובעת 2 כתוצאה מארוע תאונתי מיום 18.12.09.

נשמעו העדויות מטעם הצדדים: מצד התובעות העיד הנהג ברכב התובעת, מר שחר דוד ומטעם הנתבעות העיד הנתבע וכן בת זוגו גב' הילה טפירו.

לאחר ששמעתי את העדויות בתיק, עיינתי בכתבי הטענות, בתרשימים וכן בתמונות הנזק אני פוסק כדלהלן:

למעשה גרסאות הנהגים סותרות – מצד אחד לגרסת התביעה הנתבע פרץ לכביש תוך כשהוא נוסע לאחור מתוך מגרש חנייה במטרה לצאת ממנו, ומנגד – לגרסת הנתבעים, תוך כדי נסיעה של הנתבע, תוך כדי שהוא מאט את נסיעתו על מנת לפנות ימינה להכנס לחניון, פגע רכב התובעת בו מאחור.

מוקדי התאונה הם פגיעה ברכב התובעת – בצד ימין קדמי, ולרכב הנתבע בצד אחורי שמאלי.

לגירסת הנתבע, שהביא את בת זוגו לתמוך בה – הרי הוא נסע ישר ברחוב ללבי ברמת גן, שהוא רחוב חד סטרי קצר (כפי שנטען על ידי התובע ועניין זה לא נסתר), האט את הנסיעה מאותת ימינה ולפתח הרגיש מכה מאחור.

בחקירה נגדית ציין שניסה להכנס לחניון מימין. בת זוגו ציינה כי הם כבר החלו את הפנייה ימינה ואז הרכב התובע פגע בהם.

גם בהודעה בדו"ח הנזק ציין הנתבע כי פנה ימינה ותוך כדי הפנייה נפגע.

אם כן, הרי לשיטת הנתבע – הרכב שלו כבר החל בפנייה ימינה וכבר לא היה במצב ישר.

מאחר ומוקד התאונה של רכב הנתבע הוא בפנס אחורי שמאלי, ומוקד התאונה של התובע הוא בחלק קדמי ימני, ומאחר והרכב היה כבר בפנייה ימינה, הרי אם גרסת הנתבע נכונה מוקד הנזק היה צריך להיות קצת יותר ימינה, לכיוון מרכז רכבו (היינו – ככל שהרכב היה מוסט ימינה יותר הנזק היה צריך להיות ימני יותר).

מאחר והנזק הוא בקצה צד שמאל ("פנס אחורי שמאלי"), הרי עניין זה לא מתיישב עם הטענה העובדתית שהנתבע היה כבר בפנייה ימינה.

נלמד מהעדויות שהמדובר בכביש צר, ואין בו מקום לשתי מכוניות נוסעות במקביל, אם כן, רכב הנתבע לא יכול היה לפגוע בצד שמאל קיצוני של הנתבע (מאחר ורכב הנתבע עדיין חוסם את הכביש הצר).

זאת ועוד; במסגרת החקירה הנגדית נשאל הנתבע האם התובע הגיע במהירות מאחוריו ענה כי הרגיש זעזוע מהמכה, ומשנשאל אם נהדף קדימה השיב תשובה מתחמקת לפיה הרגיש זעזוע, וכנראה נהדף קדימה קצת והרגיש מכה מאחור.

אמנם הנתבע הביא לעדות את בת זוגו – אולם גם מהתרשמותי מדבריה נראה שלא ניתן לקבוע כל ממצאים עובדתיים מהם.

גרסת הנהג מטעם התובעת היה סבירה ומשתלבת היטב עם מוקדי הנזק.

אמנם, התביעה מתקבלת על סמך עדותו של אביה של התובעת. אולם כאמור עדות זו מהימנה, הגיונית ומשתלבת היטב עם תמונות הנזק ומוקדיו, ובאשר לא מצאתי כלל לקבל את גרסת הנתבע.

לאור האמור אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעות את הסכום של 11,052 ₪ כשסכום זה נושא הצמדה מיום הגשת התביעה.

כמו כן מחייבם בהוצאות משפט (אגרה ושכר העדים כפי שנפסק) ובשכ"ט עו"ד בסכום של 1,100 ₪ + מע"מ כדין.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.